• בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וכן ההיתר הכללי בדבר הפסקות בעבודה שאינה עבודת כפיים, זכאי כל עובד במשק להפסקות במהלך יום עבודתו, בהתאם לסוג העבודה, אורך יום העבודה ואורך שבוע העבודה.
• הפסקה רגילה
הפסקה בעבודה מיועדת למטרות מנוחה, אכילה או כל עיסוק פרטי אחר, ובמהלכה רשאי העובד לצאת את מקום העבודה אלא אם נוכחותו חיונית למהלך העבודה השוטף או לצורך הפעלת ציוד או מכשור.
הפסקה רגילה ניתנת לעובדי כפיים המועסקים לפחות 6 שעות ביום, ולעובדים אחרים המועסקים מעל 8 או 9 שעות (בשבוע עבודה בן 5 או 6 ימים, בהתאמה).
לפי סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה תופסק העבודה למנוחה וארוחה למשך 3/4 שעה לפחות ובערב חג ל-1/2 שעה לפחות. במסגרת זמן ההפסקה חייבת להיכלל הפסקה רצופה אחת של 1/2 שעה לפחות.
משך ההפסקה לא יעלה על 3 שעות.
אם העובד לא נדרש על ידי מעסיקו להישאר במקום העבודה, ההפסקה לא תיחשב כחלק מזמן העבודה ולפיכך אינה מחוייבת בתשלום על ידי המעסיק (אלא אם כן נקבע אחרת במסגרת הסכם העסקה או הסכם קיבוצי החל על מקום העבודה). כמו כן,
עובד אשר אינו נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה בזמן ההפסקה ובוחר לעשות כן על דעת עצמו, לא יהיה זכאי לתשלום עבור עבודה שביצע בעת ההפסקה.
• הפסקות לצורך שימוש בשירותים
הפסקות לצורך שימוש בשירותים הינן חלק משעות העבודה ולמעסיק אסור לנכותן מהשכר. המעסיק חייב לאפשר לעובד הפסקות לצורך שימוש בשירותים לפי צרכי העובד וכן לדאוג לקיומם של חדרי שירותים סבירים וראויים.
• הפסקות לצורך תפילה
עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו. עם זאת, הפסקת התפילה אינה חלק משעות העבודה, והמעסיק רשאי לנכות את זמני התפילה משכר העובד.
• הפסקות עישון
אין כל חובה על המעסיק לאפשר לעובדיו הפסקת עישון באופן ספציפי. כאמור, יש להקצות זמן לעובד להפסקה בת 45 דקות, אשר 30 דקות ממנה חייבות להיות רצופות. העובד יכול לנצל את זמן ההפסקה שלו לכל עיסוק שהוא, לרבות עישון.