זכויות עובדים בסיסיות בדין הישראלי
- הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתו
- חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, התשס"ב-2002, קובע כי עובד חדש נדרש לקבל את כל הפרטים על תנאי העסקתו בכתב תוך 30 יום ממעסיקו.
- בהודעה צריכים להופיע הפרטים הבאים:
- פרטי המעביד והעובד: שם, מספר תעודת זהות וכתובת של שני הצדדים.
- תאריך תחילת העבודה ובמקרה של חוזה קצר וקצוב, מהו תאריך סיומה.
- פירוט ותיאור התפקידים השונים של העובד במסגרת עבודתו החדשה.
- מהו גובה סכום המשכורת, מהו בסיס השכר, האם זו משכורת חודשית גלובלית, או שהתשלום מתבצע לפי שעה או ימי עבודה.
- מהו סכום השכר והאם הוא נקבע על פי דרוג מסוים, מהו מועד וסוג התשלום.
- מהם ימי העבודה, אורך שעות העבודה ומתי מתקיים יום המנוחה.
- מהם התנאים הסוציאליים המגיעים לעובד, כמה מפריש העובד ממשכורתו ולאיזה גופים, (פנסיה, ביטחון, קרן השתלמות, ועוד).
- הודעה על שינוי בתנאים – במידה והמעביד החליט לערוך שינויים בתנאי העסקת העובד, הוא נדרש להודיע לו על כך בכתב, תוך 30 יום מהיום בו הודיע המעביד לעובד על השינויים.
- אי מסירת הודעה בכתב – תיקון לחוק משנת 2011, קובע כי מעסיק שלא העביר הודעה כתובה ברורה ומפורטת לעובד תוך 30 יום, יידרש לשלם פיצויים לעובד בסך 15,000 ₪, ללא צורך בהוכחה שנגרם נזק.
- ביטוח פנסיוני
- לפי הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, החל משנת 2008 יש לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני המתבצע באמצעות הפרשות, גם של העובד וגם של המעסיק, לביטוח הפנסיוני של העובד. בנוסף, המעסיק מחויב להפריש סכומים מסוימים לקרן פיצויי פיטורים של העובד.
- משנת 2014 שיעור ההפרשות הוא 17.5%, מתוכן 5.5% על חשבון העובד והיתר (12%) על חשבון המעסיק (6% הפרשות מעסיק לרכיב תגמולים ו-6% הפרשות מעסיק לרכיב פיצויים).
- העובד זכאי לבחור את סוג הביטוח הפנסיוני שבו הוא רוצה להיות מבוטח (קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח מנהלים), וכן הוא זכאי לבחור את הגוף הספציפי שאליו יופרשו הכספים ושבו ינוהל הביטוח הפנסיוני.
- הפרשות החובה מחושבות על-פי הברוטו של שכר הבסיס של העובד או לפי השכר הממוצע במשק – לפי הנמוך מבניהם.
- עובד אינו רשאי לוותר על זכותו לביטוח פנסיוני ואינו יכול למנוע את ניכוי חלקו של העובד בהפרשות מתוך השכר.
- במקומות עבודה שבהם חל על העובדים הסדר מיטיב בביטוח פנסיוני, המעסיק מחוייב להפריש סכומים על-פי הסדר זה, אם תנאיו טובים יותר מהתנאים שנקבעו בצו ההרחבה.
- שעות עבודה ומנוחה
- אחד מחוקי המגן החשובים להגנת זכויותיו של העובד הינו חוק שעות עבודה ומנוחה. חוק זה מסדיר את אורכם של יום עבודה ושבוע עבודה, את שעות המנוחה ואת השכר הנוסף אשר ישולם לעובד בגין שעות נוספות או עבודה בימי מנוחה. גם בחופש הדת עוסק חוק זה ובתוכו מוגדרת מנוחה שבועית באורך של 36 שעות (ימי שבת אצל בני הדת היהודית ושישי או ראשון בדתות אחרות) וזמני תפילה.
- הפסקה בעבודה – עובד אשר מועסק במקום העבודה במשך שש שעות עבודה ומעלה, זכאי להפסקה בת 45 דקות לפחות, על חשבונו. בכלל זה, מגיעה לעובד הפסקה אחת רצופה של חצי שעה לפחות. במידה ומדובר ביום עבודה קצר, לפני מנוחה שבועית או לפני חג, העובד זכאי להפסקה של חצי שעה לכל הפחות. הפסקה בעבודה מוגבלת גם מבחינה מקסימאלית והיא אינה יכולה להתארך עד כדי למעלה משלוש שעות.
- העסקה ביום המנוחה השבועי – במקרים בהם עובד מועסק ביום המנוחה השבועי, הוא זכאי לגמול שכר ביתר בשיעור של 150% עבור כל שעת עבודה. שעות נוספות ביום זה מחושבות ביחס לשכר המיוחד. לדוגמא, עובד אשר משתכר על פי 20 ₪ לשעה, ירוויח בשבת 30 ₪ לשעה, ו-37.5 ₪ (125%) בשעה הנוספת הראשונה. כמו כן, עובד אשר מועסק ביום המנוחה השבועי זכאי לקבל ממעסיקו יום מנוחה חלופי.
- חופשה שנתית
- כל עובד זכאי לחופשה שנתית הנקבעת בהתאם לוותק שצבר במקום עבודתו ובהתאם להיקף משרתו.
- המעסיק רשאי לבחור מתי ינצל העובד את ימי החופש שלו. יחד עם זאת, העובד רשאי לבקש לנצל ימי חופשה במועדים הנוחים לו ועל המעסיק להתחשב בבקשותיו או לנמק את סירובו בטעמים הגיוניים וסבירים. כמו כן, רשאי העובד לקחת יום אחד מהחופשה במועד שיבחר ויום אחד נוסף מתוך רשימת ימי חופשה לבחירה.
- מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה, יודיע לו על כך מבעוד מועד. מעסיק המעוניין להוציא את העובד לחופשה שמעל 7 ימים חייב להודיע לו לפחות שבועיים מראש. אם לא הודיע לו על כך, לא יוכל להפחית את ימי החופשה ממכסת ימי החופשה השנתית שצבר העובד.
- העובד רשאי לקחת יום אחד מתוך החופשה בכל מועד שיבחר, ובתנאי שהודיע על כך למעסיק לפחות 30 ימים מראש.
- במהלך החופשה זכאי העובד לתשלום דמי חופשה בגובה השכר הרגיל שלו. עובד בשכר חודשי שהשלים לפחות 200 ימי עבודה באותה שנה, זכאי לחופשה שנתית על פי הטבלה שלהלן:
שנות ותק | זכאות | זכאות בימי עבודה בפועל (נטו) בשבוע של 6 ימים | זכאות בימי עבודה בפועל (נטו) בשבוע של 5 ימים |
משנה עד 4 שנים | 14 | 12 | 10 |
5 שנים | 16 | 14 | 12 |
6 שנים | 18 | 16 | 14 |
7 שנים | 21 | 18 | 15 |
8 שנים | 22 | 19 | 16 |
9 שנים | 23 | 20 | 17 |
10 שנים | 24 | 21 | 18 |
11 שנים | 25 | 22 | 19 |
12 שנים | 26 | 23 | 20 |
13 שנים | 27 | 24 | 20 |
14 שנים ואילך | 28 | 24 | 20 |
- דמי מחלה
- עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלה יהיה זכאי לקבל מהמעסיק עבור היום השני והיום השלישי של תקופת ההיעדרות 50% משכר העבודה הרגיל שהיה זכאי לו אילו המשיך לעבוד. עבור היום הרביעי ואילך, העובד זכאי ל- 100% משכר העבודה שהיה מקבל אילו עבד.
- עבור היום הראשון להיעדרות אין זכאות לתשלום, אולם ניכוי ימים ממכסת ימי המחלה מתחיל כבר מהיום הראשון.
- שיעור התשלום עבור ימי המחלה הראשונים הוא המינימום הקבוע בחוק. לעתים יש הוראה מיטיבה בהסכם קיבוצי, או בחוזה העבודה האישי של העובד, לפיה התשלום יהיה גבוה יותר ואף תשלום מלא, החל מיום המחלה הראשון. בכל מקרה, אין לקבוע בהסכם או בחוזה עבודה תשלום הנמוך מהתשלום הקבוע בחוק.
- תקופת הזכאות לדמי מחלה לא תעלה על תקופה מצטברת של יום וחצי לכל חודש עבודה לכל חודש עבודה מלא שהעובד עבד אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה ולא יותר מ-90 ימים בניכוי התקופה שבעדה קיבל העובד דמי מחלה. המשמעות היא שעובד שמיצה את מכסת ימי המחלה הצבורים שלו, לא יהיה זכאי על פי חוק לקבל שכר עבור ימי היעדרות נוספים.
- למרות זאת אם נקבע בהסכם עבודה אישי או קיבוצי או בצו הרחבה כי עובדים מסוימים זכאים למספר ימי מחלה גבוה יותר, יהיו העובדים זכאים למספר ימי המחלה הגבוה יותר.
- לצורך קבלת התשלום על העובד להציג למעסיק אישור מחלה מרופא. על אישור המחלה להיות מטעם רופא בקופת החולים אליה העובד משתייך. אישור הניתן על ידי רופא פרטי אינו מחייב את המעסיק.
- דמי הבראה
- עובד זכאי לדמי הבראה לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו.
- דמי ההבראה מחושבים בהתאם לוותק של העובד במקום העבודה, בהתאם להיקף משרתו ובהתאם למשך העסקתו באותה שנה. גובה דמי הבראה ליום מתעדכן בכל שנה בחודש יולי, במסגרת צו הרחבה.
- גובה דמי ההבראה במגזר הפרטי הוא 378 ש"ח ליום; גובה דמי ההבראה במגזר הציבורי הוא 421 ש"ח ליום.
- מספר ימי ההבראה לעובדים במגזר הפרטי (במגזר הציבורי מספרם גבוה יותר):
שנה ראשונה – 5 ימים.
שנה שנייה ושלישית – 6 ימים.
שנה רביעית עד העשירית – 7 ימים.
שנה אחת עשרה עד החמש עשרה – 8 ימים.
שנה שש עשרה עד התשע עשרה – 9 ימים.
שנה עשרים ואילך – 10 ימים.
- דמי ההבראה מחושבים באופן יחסי לפי חלקיות המשרה ובאופן יחסי לתקופת העסקה חלקית במהלך השנה.
- את דמי ההבראה ניתן לשלם בשלוש דרכים אפשריות – בתשלום אחת לשנה, בתשלומים חודשיים, או על-ידי מימון של נופש (במקום תשלום דמי ההבראה).
- החזר הוצאות נסיעה
- עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה עבור כל יום שבו השתמש (או עשוי היה להשתמש) בתחבורה, פרט להסעות מטעם המעסיק, כדי להגיע למקום עבודתו.
- גובה ההחזר הוא עד 22.60 ש"ח ליום או לפי עלות כרטיסייה לכל הנסיעות הנדרשות או לפי עלות כרטיס "חופשי חודשי", לפי הזול מביניהם (מלבד בשבתות וחגים, שבהם אין תחבורה ציבורית).
- במקרה שחל על העובד הסכם קיבוצי הקובע שיעור הוצאות נסיעה אחר, זכאי העובד לסכום שנקבע בהסכם הקיבוצי.
- ההחזר נחשב להכנסה לצרכי מס, ועל המעסיק לנכות מממנו את הסכומים הנדרשים למס הכנסה, לדמי ביטוח לאומי וכן לתשלום דמי ביטוח בריאות.
- הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות
- מעסיקים המעוניינים לפטר עובד, ועובדים המעוניינים להתפטר מעבודתם, מחויבים לתת הודעה מוקדמת בכתב. יחסי העובד-מעביד בין הצדדים מסתיימים עם תום תקופת ההודעה המוקדמת (כלומר, בסיום יחסי העבודה בפועל).
- במהלך התקופה שמרגע מתן הודעת הפיטורין/ההתפטרות ועד סיום העבודה, המעסיק חייב להעניק לעובד את כל תנאי העבודה שהיה זכאי להם לפני כן. העובד מחויב במהלך אותה תקופה להעמיד את עצמו לרשות העבודה ולהמשיך לעבוד באותו היקף ובאותה רצינות, כפי שנדרשו ממנו לפני כן.
- מעסיק שלא נתן התראה מוקדמת לעובד לגבי פיטוריו, ישלם לעובד פיצוי השווה לשכר הרגיל שהיה צריך לשלם לו בתקופת ההודעה המוקדמת. עובד שלא נתן התראה מוקדמת למעסיק לגבי התפטרותו, ישלם למעסיק פיצוי בגובה השווה לשכר הרגיל שהיה זכאי לו בתקופת ההודעה המוקדמת.
- תקופת ההודעה המוקדמת נקבעת בהתאם לוותק שנצבר במקום העבודה:
- עובד במשכורת חודשית:
עובד בעל ותק של שנת עבודה אחת ואילך זכאי/מחויב להודעה מוקדמת של חודש ימים.
עובד בעל ותק של פחות משנת עבודה זכאי/מחויב ליום הודעה מוקדמת בגין כל אחד מ-6 חודשי העבודה הראשונים, ויומיים וחצי בגין כל חודש נוסף עד למקסימום של 3 שבועות.
- עובד ששכרו משולם על בסיס יומי:
עובד בעל ותק של עד שנה זכאי/מחויב ליום הודעה מוקדמת בגין כל חודש עבודה.
עובד במהלך שנת עבודתו השנייה זכאי/מחויב לתקופת הודעה מוקדמת של 14 יום בתוספת יום נוסף בגין כל שני חודשי עבודה.
עובד בשנת עבודתו השלישית זכאי/מחויב ל-21 יום בתוספת יום נוסף בגין כל שני חודשי עבודה.
עובד בעל ותק של 3 שנים ומעלה זכאי/מחויב להודעה מוקדמת של חודש ימים.
- שימוע לפני פיטורין
- לא ניתן לפטר אדם ולפגוע בזכותו להמשיך בעבודתו בטרם שניתנה לו הזדמנות נאותה, הוגנת וסבירה להשמיע את טענותיו כנגד הכוונה לפטרו.
- על-מנת ששימוע יהיה חוקי והוגן, הוא צריך לקיים את כל הדרישות הבאות:
- זמן סביר לפני השימוע על המעסיק לתת לעובד את הנימוקים המלאים לבחינת האפשרות להפסקת העסקתו, ועליו לאפשר לעובד לעיין במידע ובמסמכים שהמעסיק מסתמך עליהם. אין די בטענות כלליות בדבר הפרות משמעת שביצע העובד, ויש להצביע על אירועים מסוימים ועל המועדים בהם אירעו, על-מנת שהעובד יוכל להתייחס.
- במהלך השימוע המעסיק נדרש לתת לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע את טענותיו בעניינים שהעלה המעסיק, ולשמוע את דבריו בפתיחות ומתוך נכונות לייחס להם חשיבות, ולא רק כדי לצאת ידי חובה, לאחר שההחלטה כבר התקבלה.
- לעובד יש זכות להיות מיוצג על ידי עורך דין בשימוע.
- אם יש במקום עבודה ועד עובדים, נציג הוועד רשאי להשתתף בשימוע, אם העובד מעוניין בכך.
- עובד שפוטר ללא שימוע או בהליך שימוע לקוי, רשאי לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה ולבקש מבית הדין לבטל את הפיטורים, או לחלופין לתבוע פיצוי בגין הליך פיטורים לא תקין.